תחקיר- הסרט על ליאת

תחקיר

ספרי לנו בעצם מי זו ליאת רביבו? ספרי על עצמך, תארי את עצמך מי זאת ליאת...

אני בת 17 וחצי אני גרה בשלומי, יש לי עוד שני אחים, כאילו אני חלק משלישיה. יש לי אחות  גדולה שהיא בצבא.

איפה נולדת?

בנהריה

איפה גדלת?

כשהייתי ממש קטנה גרנו בנהריה בשמעון רייך והחלק שגדלנו טיפה יותר אז עברנו  לשלומית ואז שהייתי בכיתה ג' עברתי לפנימייה ל3 שנים ואחרי שחזרתי בכיתה ו' מהפנימייה באתי לבית של סבא וסבתא שלי שהיום זה גם הבית שלנו.

איך הייתה הילדות שלך?

היו רגעים שהיו מאוד מצחיקים, מוזרים והיה רגעים שלא נחמדים אבל מתרגלים.

איך את מתארת אותה בכללי?

לא קלה אבל מאתגרת

שיחה עם אבא:

הלו? בסדר אבא

עוד מעט למה?

אהה יש לי עד 2 אני אסתדר, כיבסתי לך את החולצה שלך

כן, סיימתי אותם

הכנסתי אותה למכונה

בסדר שמתי

טוב דדי

לא כאילו דיברתי איתו אבל הוא היה כזה חצי מסטול אז לא נראה לי שהוא באמת מודע למה שהוא אמר

טוב יאללה ביוש

כן כן כן ראיתי ראיתי

כן

כן

טוב תודה אבוש יאללה אני אדבר איתך

אני אסתדר, אני אבקש מאמא, תבוא הביתה אני אדבר איתך אחרי זה, אתה מפריע לי

דודי בשער

לא יודעת אם יש לו כסף, מה אתה שואל אותי שאלות כאלה

בסדר מה אני אגיד לו

טוב יאללה אבא אני אדבר איתך

ביי

סוף שיחה

איזה אירועים משמעותיים מהילדות את זוכרת?

אממ מה את מחשיבה כמשמעותי, כאילו

משהו שזכור לך מהילדות שלך

כאילו זה יכול להיות כל דבר? אפילו סתם דברים נגיד מצחיקים?

כן כל דבר, מצחיקים...משהו משמעותי שאת זוכרת

תאמת שמה שאני ממש ממש זוכרת זה היום הזה שסיפרתי לכם את זה אגב שנעלנו את דודי בבית כאילו מחוץ לבית והוא ממש התעצבן על זה כי רבנו וכל מיני מתחלים לקבוצות כזה אז דודי ממש ממש התעצבן עלינו שנעלנו אותו זה היה פעם זה כאילו אני חושבת  שזה היה מבין הפעמים היחידות שאשכרה אני ורחל באמת הסתדרנו ביחד כי זה לא היה קורה אז כולנו נעלנו אותו וסתם נהנינו  מהיום שלנו  אז דודי החליט שזה וואלה לא טוב לו התעצבן ולקח את הצינור שיש לנו בגינה ושם את זה מתחת לחור שבדלת וכל הבית שלי התמלא , אז דודי שם את הצינור בחור של הדלת וכל הבית שלי נהיה מים וכשאבא שלי חזר וואי איך הוא התעצבן איזה צחוקים זה היה ואני כולי שוחה לי שם במים וואי זה היה... אני לא אשכח את זה לעולם.

אממ עוד משהו  שאת זוכרת?

יש לי עוד הרבה זיכרונות, רובם כוללים את דודי הורג אותי אבל... את רוצה אין לי בעיה לפרט גם אותם.

האם יש משהו שאת חושבת שהשפיע עלייך להפוך לבן אדם שהיום את?

בטח, כשעברתי לפנימייה בהתחלה חשבתי שזה  כאילו הדבר הכי גרוע שעשיתי  אבל דווקא אני מאוד מאוד שמחה שעברתי לשם כי משעברתי לשם  אני כן מרגישה שאני כן בן אדם אחר וקיבלתי הרבה כלים שאני יודעת שהיום  כן משפיעים עלי אחרת. לדוגמא מבחינה השכלתית אומנם זה לא נראה דבר  כזה גדול אבל בשבילי זה שינה אותי הרבה יותר כי כשהייתי פה בבית הספר פה אז כאילו שהייתי שמה רגע אני לא זוכרת מה אני אפילו אמרתי כבר. כן, אז זה כן השפיע עליי כי כשהייתי פה בבית הספר פה לא לא השקעתי הרבה בלימודים כי מכל מה שעבר עליי באמת ההורים שלי זה לא היה בראש שלי לא חשבתי שבאמת  זה לא שעכשיו אני יעשה אז הייתי בלגניסטית  לא עניין אותי שום דבר שעברתי לשמה באמת היה לי חשוב להוכיח להורים שלי שכאילו אני יותר מזה או שאני יכולה גם לקבל ציונים טובים ושאני יכולה להיות בדיוק כמו אחותי כי אחותי  (מילה שלא הבנתי) היא זאת שהייתה אומרים לה כל הזמן את ילדה טובה וזה וכולם משבחים אותה ואני הייתי זאת שלא משבחים אותה אז כאילו הרגשתי באיזה שהוא מקום שגם אני רוצה להיות שם את מבינה?. ואז באמת התחלתי לקחת את עצמי בידיים והמורה שלי גם מאוד עזרה לי שכאילו באמת אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה אני זוכרת שהיא גם סיפרה לנו סיפור על איזה ילדה אחת  שכאילו אממ שלא האמינה בעצמה בכלל ואז כאילו בחיים לא האמינה שתהיה משהו במתמטיקה ובסוף היא סיימה 5 יחידות במתמטיקה בתעודה מעולה ומאז אני זוכרת שפרסמתי לעצמי כמטרה כאילו להשקיע בלימודים  ובעזרת השם להגיע למקומות אחרים ואם לא הייתי שם אז לא יודעת איפה הייתי היום.

ספרי לנו קצת על הגירושים של ההורים שלך..

אממ תאמת ההורים שלי התגרשו , זה היה תהליך די ארוך אז כאילו אני לא יכולה להגיד לך בדיוק מתי הם התגרשו כי אני אפילו לא יודעת  בעצמי מתי זה קרה כי משהייתי בכיתה א' כבר  זה כאילו היה זה כבר התחיל שם  ואפילו לפני  אבל מאז שכאילו  ממש הגעתי לכיתה א' כבר  התחלתי לשים  לב לעניין  ואני חושבת שזה ממש נהיה  לגמרי לגמרי גירושים  עצמם שכבר הגענו לשלב של פנימייה למרות שכל פעם דחינו כאילו איך שהוא ההורים שלנו הסתדרו  אבא שלי אולי אני לא יודעת  אני יודעת שאבא שלי  הצליח לעשות הרבה הוא התערב לי במועצה  נכנס למלא בלגנים שם  כדי למנוע את העניין שאני אלך לפנימייה ואז באמת  כאילו זה מה ש אני חושבת שזה השלב המכריע שהיה שממש בגירושים שכבר הלכנו לפנימייה אבל אני לא זוכרת בדיוק  לגמרי מתי זה קרה אבל זה עדיין ממשיך עד היום  אז כאילו אני לא יודעת מה הולך  עכשיו.

כאילו הם עדיין לא התגרשו סופית?

לא, הם התגרשו סופית אבל עדיין זה תהליך  שממשיך את יודעת הרי  שזוג מתגרש  הם את יודעת זה עניין של מזונות  ולוקח ותיקים ועניינים  עכשיו אנחנו גם ארבעה ילדים  אז כאילו את מבינה גם המלחמה  על המשמורות ועניינים  זה כאילו לא נגמר עד שאנחנו לא נסיים ונהיה בגיל 18 אזרחים ימשיך התיק הזה.

ואיך הגירושים השפיעו עליך?

אממ תאמת אני לא יכולה להגיד שעל כל אחד מאיתנו במשפחה, כל אחד מאיתנו לקח את זה לצד אחר, אז אני כמו שאמרתי לך ברגע שעברתי לפנימיה אז השקעתי את רוב האנרגיה שלי בלימודים. זה הרגיש לי יותר, כאילו לא יודעת, האופי שלי פשוט נטה יותר להשקיע בדברים האלה, מאשר להתמקד בשאר הדברים, ואני יודעת לדוגמא, עם אביב אחותי היא דווקא לא לקחה את זה לפן הזה, היא לקחה את זה לפן החברתי יותר, היא התחילה לצאת עם אנשים, כאילו היא תמיד הייתה יותר חברותית, אבל אז היא באמת לקחה את זה והיא נהנתה לצאת יותר, דודי עם המחשב שלו והדברים שהוא עושה ורחל הייתה חצי חצי, גם למדה וגם שילבה אז כאילו עליה אני חושבת שזה היה טיפה אחרת..

ליאת קוראת לכלב אליה ומרגיעה אותו

אז היא לקחה את זה כאילו לשני הכיוונים עכשיו בגלל שהיא הייתה גם יותר בוגרת אז היא, היא יותר הבינה את המצב, כי היא כאילו הייתה מהתחלה, הרבה יותר גדולה מאיתנו, כאילו בשנתיים והיא באמת הבינה את כל המצב, אז אני חושבת שזה פחות השפיע עליה כמו שזה אנחנו ראינו את זה בתור ילדים.

איך היה לגדול ללא דמות אם לידך?

אממ בגלל שאני כל כך רגילה גם שלא היינו בפנימיה ולא היה לי את זה, אז אני חושבת שבאיזה שהוא מקום אני התרגלתי לזה אבל עדיין יש רגעים נגיד כאילו שאת רואה נגיד לא יודעת בסרטים, או  שאת רואה נגיד, לא יודעת בנות ש.. נגיד סתם בנות מהכיתה שלך שמדברות עם אמא שלהן או מצטלמות עם אמא שלהן ואז זה כן כואב בלב, כזה את יודעת, יש את הכאב הזה עדיין שכאילו את אומרת שזה מבאס כאילו, שלך אין את זה, ואת, אין לי את היום הזה, אין לי מישהי שתטפל פה בכלים או תכבס או תבשל, ואין לי מי שתיקח אותי ותבין את כל הבעיות שלי או שאני אוכל לדבר איתה כל הזמן, זה כן מבאס אבל אהה באיזשהן מקום אני יודעת שזה המצב, כאילו זה המצב הכי טוב שיכול להיות לנו מבחינה משפחתית כאילו, אני לא רואה את עצמי, את ההורים שלי שוב חוזרים להיות ביחד אז אני כן חושבת שאני שמחה על מה שקיים (מלמולים 10:36-10:40)

האם היו קשיים לאורך השנים שאת חושבת שהיית זקוקה לאמא שלך לצידך באותם רגעים?

אממ היו רגעים אבל אישית אני חושבת שיותר חשבתי על הקטע שאני רוצה שתהיה לי דמות של אם, ולא ספציפית את את האמא שלי, כי אני חושבת שאת הקשר עם אמא שלי,וכאילו את האפשרות באמת לסמוך עליה כבר איבדתי לפני המון המון המון שנים, כי תמיד גם הייתי יותר מחוברת לאבא שלי מאשר לאמא שלי אז אהה אני לא יודעת אם הייתי יכולה לסמוך עליה שוב כי היא, הקשר איתה הוא כבר לא אותו הדבר, כאילו אף פעם הוא לא היה משהו אבל עכשיו הוא, עכשיו גם אנחנו כבר טיפה יותר מדברות אבל עדיין זה לא אותו דבר.

אז זוכרת איזה משהו ספציפי שנגיד אמרת הלוואי ואמא שלי הייתה פה עכשיו לידי? אפילו לא ספציפית היא אבל נגיד איזושהי דמות של אם?

אממ לגבי הדבר הראשון שאמרת לא, אני לא זוכרת שהיה לי אפילו פעם אחת שחשבתי על זה, שוב כי אמרתי לך אני כל כך רגילה לזה שאין לי את הדמות הזאתי אז לא, לא חשבתי על זה , אבל אולי כאילו סתם בכללי דמות של אם, על דברים כאלה שנגיד ל.. לא יודעת שאני מרגישה עצובה מאוד ואז אין לי עם מי לדבר נגיד כי יש דברים שאני לא יכולה לשתף את אבא שלי ואני יודעת שהוא לא יבין כי אין מה לעשות אבא שלי גם יש לו ת'אופי של המרוקאים של פעם, את לא יכולה, אין אין, את לא יכולה להבין את התופעה, זה תופעה בפני עצמה, אז היא לא, אין לו את הרגישות, יש לו את הרגישות שלו, אבל, אין לו את הרגישות להבין דברים שעוברים על בן אדם אז כאילו מהפן הזה אני יודעת שכן הייתי רוצה דמות יותר אימהית שכן הייתה אולי אפילו טיפה ממתנת אותו, כי אני גם רוצה שאבא שלי יהיה מאושר ושיהיה לו את הרוגע הזה ואני יודעת שאין לו את זה, אז כאילו ברגע שזה משפחה שאת יודעת שסומכים רק על דמות אחת זה כבר הרבה יותר קשה ו… אני מבינה אותו זה יותר, זה די מטלטל וכן הייתי רוצה אבל מישהי שכן הייתה עוזרת לי, לדוגמה את רואה פה נגיד בבית שאין מישהו שיעזור לי ואז כל הדברים והכל, כל הנטל נופל עלי וזה דיי מבאס כי תחשבי גם לדאוג לכל הבית וגם ל.. כאילו גם לדודי להעיר אותו כל בוקר זה כאילו אני אומרת לך אני צריכה לעשות את זה ואין לי כח, באמת אני גם רוצה להיות כמו כל הילדות ולשבת בחדר שלי ושאמא שלי תבוא ותגיד לי תנקי את החדר, ולי אין את זה את מבינה זה גם באיזשהו מקום אהה כן.

איך היית מתארת את הקשר שלך עם ההורים שלך והאחים שלך?

אממ יש לי קשר די טוב עם דודי ואביב, עם אחותי רחל טיפה יותר מרוחק בגלל שהיא גם בצבא וגם כאילו היא, היא כבר לא גרה איתנו, היא גרה אצל חבר שלה אז אהה זה בכלל כבר אחרת אבל עם אביב יש לי קשר ממש טוב אז אנחנו מתראות די הרבה אבל אם לא מתראות כל הזמן אז כאילו אנחנו מדברות כמעט כל יום, אהה עם דודי אמרתי לך זה די טוב כי אנחנו גרים ביחד אז כאילו אנחנו הרבה מדברים, אנחנו דואגים אחד לשני למרות שיש לו את הקטע שלו והוא מאוד אנוכי אבל הוא אח טוב וכשהוא צריך הוא יודע לדאוג לי ועם אבא שלי יש לי קשר מאוד טוב למרות שלפעמים אני מאוד כועסת עליו כי קשה לו להבין ולקבל כאילו גם דעה אחרת חוץ ממה שהוא רגיל וזה דבר שמאוד מאפיין את המרוקאים אהה של פעם כן לא אלה של היום אממ עם אמא שלי הקשר שלי הוא לא כל כך טוב כי… תאמת אמרתי לך שוב בגלל שכאילו היינו במצב שהתרחקנו ורוב הזמן לא היינו בכלל בבית ולא הייתי גרה אצלה וכשהיינו באים היינו באים כאילו פעם לאבא שלי פעם לאמא שלי כשהיינו חוזרים הרי מהפנימייה וגם אז כאילו זה לא, זה כאילו את היית באה לשם אבל לא היית שם, אבא שלי נגיד תמיד היה יותר והרגשתי את זה ולא יודעת היה לי תמיד קשר יותר טוב איתו.

האם יש בך כעס כלשהו על ההורים שלך?

אממ לפעמים כן לפעמים אני כן כועסת עליהם שהם, כאילו שכל זה קרה בכלל כי זה, את יודעת לפעמים את כן רוצה להיות רגילה ולא שכאילו אני, אני לא אומרת שהחיים שלי גרועים ואני הכי מסכנה שיש בעולם, ברור לי שלא אני כן שמחה על כל מה שיש לי ואני מודה כל יום בבוקר שאני קמה, אבל לפעמים את כן רוצה שהחיים שלך יהיו טיפה יותר פשוטים ושיהיה לך את שני ההורים שלך פה לידך ולא יהיה לך את הבעיות האלה ואממ אני יודעת שכאילו היום זה לא, זה כאילו משהו שאת רוצה אבל זה לא משהו שיקרה אז כן כאילו כן אני קצת כועסת עליהם לגבי זה אבל אני לא יכולה להאשים אותם כי אם לא טוב להם, לשני ההורים להיות ביחד אז כאילו אין, למה להיות ביחד, בסופו של דבר כאילו ברור שרוצים להתחשב בילדים אבל אם זה לא עובד, זה לא עובד.

איך קרה שנשארת לגור עם אבא שלך ולא עם אמא שלך?

אממ תאמת בהתחלה כשחזרנו מהפנימייה כשאני הייתי בכיתה ו' אני חושבת רחל הייתה בכיתה ח' אולי משהו כזה זה היה אז אהה אנחנו באנו כולם ביחד, אבא שלי זכה במשמורות כי לו היה אפוטרופוס כן, החוקי של ארבעתנו, אחרי מלחמה אין סופית זה קרה כאילו ואז כולנו באנו לפה ואז אני חושבת שזה היה לקראת שעליתי לכיתה ז' לא ח' אולי זה היה כשאני הייתי כבר בח', כיתה ח' ורחל הייתה בי' אז היה קטע כזה שהתחיל איזה משהו כזה שכאילו יכולנו לבחור אם אנחנו רוצים בכל שלב לעבור לגור עם ההורה השני אם את רוצה אז הייתה איזו מישהי במתנס שהחליטה על עצמה, לא היה לה סמכות או משהו שכאילו היא מדברת איתנו, התחילה לדבר איתנו וכאילו היא החליטה שהיא מין פסיכולוגית, מה שלדעתי היה מאוד לא נכון לעשות וכאילו היא שיחקה מאוד בילדים והיא לא מבינה שמה שהיא עשתה מאוד השפיע עלינו, השפיע על דעות של ילדים וכאילו היא דיברה אלינו באופן שכאילו, את מקשיבה לבן אדם מבוגר ואת, כאילו את מנסה, כאילו את חושבת שמה שהוא אומר זה מה שנכון ובעצם לדעתי היא כאילו די השפיעה על הדעה שלנו ואז כאילו באיזשהו שלב זה, זה היה שלושתנו אני חושבת, זה היה אני רחל ואביב הלכנו אליה, דודי לא הלך כי זה היה כזה מועדון כזה של בנות אז אהה היא מאוד, מאוד דיברה איתנו, מאוד מניפולטיבית כזה אני לא יודעת אפילו איך להסביר לך מה הלך שם ובסופו של דבר כאילו רחל ואביב החליטו שהן בטוח עוברות לאמא שלי, כאילו היא גרמה להן לחשוב שמה שיש להן פה לא טוב ואני כאילו בהתחלה הייתי איתן וכן הקשבתי להן אבל כאילו לא רציתי כי כאילו בהתחלה רציתי לעבור למקום אחר כי זה היה יותר קל לי להמשיך לגור כאן, כי לא רציתי לגור חשבתי אמרתי אולי אני יעבור למקום אחר ויהיה לי הרבה יותר טוב והכל יהיה שקט.

איך זה קרה שנשארת לגור עם אבא שלך ולא עם אימא שלך ?

בסופו של דבר אני הבנתי שאני לא יכולה לחיות רחוק מאבא שלי. זאת הייתה החלטה מאוד קשה, כאילו תחשבי שאת בערך בכיתה ח', את יושבת ואת קרועה בין שני העלומות. מצד אחד את לא רוצה לפגוע באבא שלך ומצד שני את גם לא רוצה לפגוע באימא שלך. כאילו תחשבי שאני גרה עם אבא שלי, זה כן משפיע על היחסים פה. את מרגישה אווירה לא נעימה ובתכלס אבא שלי תמיד אהב אותי מאוד והיה לנו קשר מאוד טוב, ופתאום לקום וללכת ומבחינתי, אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי זה כמו לירוק לו בפרצוף. באמת זה לא היה יותר מזה. כאילו היה לי מאוד קשה כי את לא באמת יכולה לקחת החלטה כשאת בגיל כזה ובאמת להבין מה את מחליטה. אז היה לי מאוד מאוד קשה ואני החלטתי שאני לא עושה את זה כי באמת הרגשתי כל כך רע אפילו רק לחשוב על זה . ובקיצור הן בסוף החליטו שהן, כל אחת מהסיבות שלה, רחל עם כל הקטע שהיה לה בבית הספר..

מה היה לה ?

היו שם בנות מאוד לא נחמדות וכאילו בגלל שגם רחל היה לה חוסר ביטחון עצמי וכאילו היא גם ככה לא הרגישה טוב ונוח עם עצמה, הן ניצלו אותה. והיא גם הייתה חכמה והן ניצלו את השכל שלה ובגלל זה הן היו איתה והיא החליטה שהיא כאילו מעדיפה לעבור ולברוח מהבעיות שלה מאשר באמת להתמודד עם מה שהיה פה. ואני באמת לא שופטת אותה, אני מבינה אותה, זה לא מצב קל להיות בו. והיא החליטה שהיא עוברת. ואביב זה קצת שנוי במחלוקת, כי מצד אחד היא כן עברה כי היא רצתה שגם יהיה לה קצת יותר טוב. אני לא יודעת מה הבעיה כי פה כן היה לה טוב, אני לא בדיוק יודעת מה הפריע. אני חושבת שזה היה יותר עם אבא שלי אולי, אני לא בטוחה.

הבנתי, אתן לא מדברות על זה ?

תאמת זאת בעיה, כי ברגע שאת מתחילה, תחשבי הרי כשאת מפצלת בין שני אנשים, כאילו בין שני קבוצות של אנשים,נגיד אנחנו ארבעה, השניים שפה והשניים ששם, אז תחשבי שבאיזשהו מקום את כבר אוטומטית, זה כבר טבע של בן אדם, את תקחי את הצד שאת נמצאת בו מן הסתם.אז כאילו כל פעם שאפילו תעלי את הנושא אז כאילו יהיה את הצורך המידי להגן על הצד שאת נמצאת בו.

את אמרת על האישה הזאת, מה קורה איתה עכשיו ? את רואה אותה ?זאת שאמרת שהפעילה עליכם מניפולציות..

היא כבר, ממה שאני יודעת,היא כאילו המשיכה אחרי כל הסיפור איתנו, היא כן המשיכה להיות בחלק החינוכי של המתנ''ס, או  כאילו בפינה הזאתי, אבל היום אני חושבת שהיא כבר לא שם, שפיטרו אותה. היא הייתה עושה את זה אגב גם לעוד ילדים חות מאיתנו, היא כאילו הייתה מדברת איתם,ועל הבעיות שלהם. אז היא כן, היא כן הייתה מפעילה, היא כאילו הייתה מדברת עם אנשים, מנסה להשפיע להם.. כאילו שאנשים בעצם יספרו על החוויות שלהם, על החיים שלהם. היא הייתה נכנסת לגורמים, שאישית אני חושבת שאין לה זכות לעשות את זה, במיוחד לאור העובדה שאין לך סמכות של פסיכולוג, את לא יכולה כאילו לבוא לדבר עם אנשים.

זה כאילו המתנ''ס מינה אותה או שהיא על דעת עצמה ?

לא לא לא, היא על דעת עצמה. עכשיו זה היה מן מועדון נערות כזה והיא הייתה שם אחראית על דברים מסוימים, היא הייתה המנהלת של זה ואז אחרי זה היא החליטה על דעת עצמה שהיא יכולה גם לבוא לעשות שיחות עם ילדות. היא כתבה איזה ספר אז היא חשבה שפתאום היא נהייתה פסיכולוגית, זה מקנה גם תואר בדרך.

את חושבת שהיא זו ששכנעה את רחל ואביב ?

אני לא חושבת שהיא שכנעה, אני חושבת שזה היה כמו הקש ששבר את גב הגמל, זה היה השלב האחרון. אז זה מה שזה היה. כאילו הן רצו אולי, אולי הן אפילו לא הבינו מה הן רוצות, אבל זה כבר היה האופן של מה שאומר, טוב די אנחנו לא יכולות לעשות את זה יותר, אז יותר קל להן לברוח. זה לפעמים את חושבת, את יודעת מן תפיסה כזאת שאת חושבת שאם תעברי מקום, הכל יהיה פתאום טוב, הכל יהיה ורוד, זה לא יהיה אותו דבר עם ההורים פתאום, פתאום תרגישי אחרת. אבל לדעתי זה לא קרה ועכשיו הן גם הבינו  את זה. אולי יותר טוב להן שם, אני לא יודעת, אבל אישית זה לא שינה את המצב.

מה את יכולה לספר על היחסים עם אימא שלך היום לעומת בעבר ?

פעם כאילו בקושי..בעבר לא הייתי מדברת כל כך עם אימא שלי. אז, כאילו היא הייתה אימא אבל לא הרגשתי את החיבור איתה. גם היום אני לא יכולה להגיד לך שאני הכי מחוברת לאימא שלי אבל כן התקרבנו יותר. אני כן אוהבת אותה, אבל אני יודעת שזה לא יחסים שאמורים להיות בין אימא לבת. לא יודעת, אני עדיין לא מרגישה כל כך מקורבת אליה. אני יודעת פשוט שכל מה שהיה בעבר ממשיך להשפיע עליי לפחות, ואני לא יודעת מתי זה בדיוק ישתנה. כאילו גם אם אני באמת רוצה להיות אמיתית ובאמת לקחת את היחסים האלה הלאה, אני יודעת שאני לא יכולה כי לא יודעת להסביר למה, אבל משהו עוצר אותי.

מהי שגרת היום יום שלך ?

אני קמה בבוקר, לוקחת את בולי לסיבוב, כדי שהוא לא יעשה את זה בבית כמו שקרה הרגע. אחרי זה אני חוזרת הביתה, אני מתארגנת מהר ואני מכינה צ'יק-צ'ק סנדביץ'. אם במקרה דודי צריך, אז אני מכינה גם לו, ואז אני מזרזרת אותו כדי שנצא להסעה ונספיק בזמן. כל בוקר זה מה שקורה, אנחנו רצים, בגללו. ואז אחרי זה איך שאני חוזרת מבית הספר, זה בדרך כלל כבר יהיה ארבע אם יותר, אם אני לומדת יותר ואז זה  חמש. ואז אני באה, אוכלת, מנקה טיפה, כאילו שופטת כלים מה שנשאר מאותו רגע. מנקה טיפה את פינת האוכל ואז הולכת ללמוד. ובדרך כלל רוב השבוע אני מתאמנת, כאילו בשעה שמונה, אז עד שמונה אני אלמד, אכין שיעורי בית, אתכונן למבחנים ודברים כאלה. ואז אני אלך להתאמן, אחזור, אכין לעצמי לאכול, כאילו אנקה עוד קצת, ואתקלח ואשן. זה מה שהולך, בדרך כלל.   

האם יש משהו בחיים שהיית רוצה לשנות ? בחיי היום יום שלך..

הייתי רוצה שיהיה לי זמן יותר, ואין לי זמן. לדעתי כאילו בגלל השעות של בית הספר שגם ככה אני באה מאוחר וזה תופס לי כל כך הרבה שעות וגם כאילו את יודעת, אני רוצה שהבית הרי יישאר גם נקי אז זו בעיה. לפעמים יוצא מצב שאני מגיעה גם לאחד בלילה ואני מנקה באחד בלילה, כדי שהכל יהיה נקי ואני לא אצטרך, שלא יהיה לי יותר מדי מה לעשות ביום שלמחרת.

את זאתי שדואגת לניקיון של הבית, לכביסות ?

כן, אני ואבא שלי מתחלקים אבל את הרוב אני עושה, נגיד את הכלים ופינת האוכל והדברים האלה, אז את הרוב אני עושה. מידי פעם אין לי כוח לשטוף אז אבא שלי עושה את זה וכאילו הוא גם מבשל אז אני עוזרת לו לפעמים אבל את רוב הבישולים, זה הטריטוריה שלו ואני פשוט דואגת לכל השאר.

ואח שלך ?

אח שלי זה כבר סיפור אחר. דודי, כשהוא רוצה ובא לו לעזור, הוא יעזור, אבל לרוב הוא עושה רק את של עצמו. הוא לא ממש בתחום של העזרה , הוא לא מבין את המילה. הוא מבין עזרה עצמית אולי, זה מה שהוא מבין.

אוקיי אז האם יש איזשהם קשיים שאת מתמודדת איתם בחיי היום יום והאם יש להם פתרון...?

אגב, עכשיו, הנה בעיה, שדודי לא עוזר, זאת באמת בעיה קשה , כי תחשבי שבשבילי יש הרבה דברים, שאת יודעת נגיד בבוקר את צריכה עזרה במשהו ספציפי ואת היית צריכה שמישהו עכשיו יבוא ויעזור לך והוא לא מוכן. ועליי זה מאוד מקשה , כי כאילו הוא מצפה ממני כל הזמן להיות שם בשבילו ולעזור לו, אבל כשאני מצפה את זה ממנו את זה הוא אף פעם לא עושה את זה וזה מזה מחרפן אותי. נגיד יש בקרים שאני בלחץ אטומי ואני צריכה שהוא יעזור לי, לא יודעת להוציא את בילי (הכלב שלהם) והוא לא עוזר לי. ואז תחשבי שאני לא מספיקה לא להתארגן ולא להביא לעצמי אוכל ולא כלום והוא לא מוכן לעזור. שזה בכלל מחרפן אותי, או בשאר הדברים. נגיד את יודעת, לנקות וכביסות ודברים, יש לי מבחן, נגיד בדרך כלל יש לי מבחנים ואז אני צריכה ללמוד אליהם והוא לא מוכן לקום ולעזור לי לעשות דברים מסוימים שאבא שלי כן רוצה שאני אעשה. או דברים שחייבים לעשות, ואני כל פעם צריכה לריב איתו שיעשה משהו שהוא גם אמור לעשות והוא לא עושה ואת זה כן הייתי רוצה שהוא ישנה. הפתרון הוא שהוא באמת יתחיל לעשות משהו, מה שלדעתי לא יקרה אבל אני אהיה אופטימית.

כל השילוב הזה של גם לימודים וגם לדאוג לדודי ולעזור לאבא שלך, ובעצם לנקות בבית ולכבס, זה משהו שיוצר איזושהי בעיה ?

זה יוצר הרבה בעיות, כי תחשבי שכמו שאמרתי לך, אין לי את האופציה לזמן, אין לי זמן פנוי. אז גם כשיש לי את הכמה דקות שלי לנוח, אני לא יכולה באמת לנצל אותן. זה יוצא שאני נחה ממש קצת זמן כי אז אני באמת צריכה, אני צריכה כל היום להיות עם השעון, אני כל היום הולכת ממקום אחד למקום אחר ויש לי הרבה דברים שאני עושה במהלך השבוע. אז בגלל גם האימונים שלי וגם הכל אם אני רוצה להרשות לעצמי לעשות את זה אני צריכה לסיים את כל הלימודים שלי ואני צריכה גם באותו זמן שהבית יהיה נקי, כדי שהכל לא יצטבר. וגם זה בית, זה צריך להיות נעים, מקום שאתה אמור לבוא ולהרגיש בו טוב. אז אני כן רוצה שכשאנשים נכנסים שיהיה כיף, שהם לא יראו בית מבולגן. את מבינה, אז זה כל הזמן לדאוג לזה ואז זה יוצא מצבים שכן, אין לך את הזמן הזה לנוח. וזה באמת יותר מדי לפעמים. אבל אין מה לעשות עד שלא באמת יהיה לי מישהו שבאמת יעזור לי זה ימשיך ככה, אין מה לעשות.

האם ההחלטה של האחיות שלך לעבור לגור עם אימא שלך השפיעה עלייך באיזשהו אופן ?

זה מאוד השפיע עליי ועד היום זה משפיע עליי כי באיזשהו מקום, תחשבי שאת רגילה שיש לך את האחיות שלך כל הזמן לידך, גם אם כביכול היינו בפנימייה וכן היינו מופרדות אז כן אני רגילה לעובדה שיש מרחק, אבל זה יותר מרחק ממה שאת רגילה. אז זה כן קשה כשהן לא פה, שהן חוות את החיים בדרך אחת, ואת בדרך אחרת, ואת כן רוצה להיות שם איתן. ונגיד חגים, לדוגמא, עכשיו אגב אם אנחנו כבר בחג (ראש השנה), אז זו בעיה. כי תחשבי שכאילו שני ההורים שלך עושים חגים ושני ההורים שלך רוצים שתהיי איתם. ואם נגיד אני בוחרת ללכת לאימא שלי אז זה מעליב את אבא שלי. ואם אני נשארת אצל אבא שלי, אז גם אימא שלי מרגישה כאילו לא נעים כי היא רוצה שנבוא לשם. וגם באיזשהו שלב נגיד את בילי, את הכלב, צריך שמישהו יטפל בו. אז מישהו חייב להישאר. אז תמיד יש את הדילמות האלה של מה את עושה ומה את בוחרת, זה תמיד מקשה כשאתם מפוצלים. תמיד את מרגישה מרחק גם עם האחים שלך וגם עם ההורים שלך וזה תמיד יהיה ככה.

כיצד את חושבת שהגירושין של ההורים שלך ישפיעו על חייך בעתיד, בגידול הילדים שלך או חיי המשפחה שלך ?

אני חושבת שכשאני אהיה גדולה כאילו אני, ברגע שאני אתחתן בעזרת השם, הדבר הראשון שאני לא אמהר להתחתן כי אני חושבת שזה כן גרם לי להיות יותר זהירה. אני יודעת שאומנם זה לא משהו שאני אמורה לדאוג ממנו בגלל שכאילו ההורים שלי התגרשו אז כביכול גם אני אהיה ככה, אבל אני חושבת שבאיזשהו מקום שאני כן אהיה יותר זהירה בגלל זה. אני לא יודעת, כל המלחמות וכל הבלגנים אז אני לא ארצה שלילדים שלי יהיה את זה ואני יודעת שאני אתן לילדים שלי יותר אהבה ודגש על הדברים האלה, כי אני חושבת שזה משהו שכן היה חסר לי בתור ילדה. כאילו כן הרגשתי שהתבגרתי יותר מדי מהר, מה שכאילו לא הייתי רוצה שיהיה לי ואני כן יודעת שלילדים שלי ללא ספק, גם אם אני ומי שאני אתחתן איתו לעתיד כביכול לא נסתדר ולא זה, אני יודעת שאני אדאג שיהיה להם את הסביבה הכי טובה שיכולה להיות וגם אם אני אתגרש מבעלי, אני יודעת שכאילו, אין מה לעשות, אני אעשה את זה בדרך הכי טובה, אני אדאג שגם הוא וגם אני נהיה ביחד ביחסים שהם טובים כדי שלילדים שלי יהיה הכי טוב שרק יכול להיות, כי בסופו של דבר, זאת המטרה.

האם את חושבת שבעקבות הסיפור שלך את התבגרת בגיל צעיר מדי ?

אז כמו שאמרתי לך לפני דקה, אז כן, זה אין מה לעשות, דברים כאלה מחובה כאילו  את מתבגרת מהר. כמו שאת רואה, אני משהייתי, מגיל קטן, אני זזה ברכבות לבד, אוטובוסים, עניינים, אני מנקה, אני דואגת לאחים שלי. תמיד גם היה לי את התכונה הזאתי שתמיד הייתי אחראית יותר, היה לי תמיד את העניין הזה שאני עוזרת יותר, דואגת יותר, אז תמיד תמיד הייתי יותר בוגרת לגילי, תמיד, כל הזמן, אני לא זוכרת שהיה מצבים שהייתי לא כל כך. כאילו חוץ מאולי בכיתה א, זהו שם זה נגמר.

האם יש לך חרטות מסוימות או תסכול לגבי מציאות חייך ?

תאמת אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי. אולי לפעמים אני כן חושבת, אולי הייתי עושה את זה אחרת, אבל אני לא מתחרטת על שום דבר.

יש לך איזשהו תסכול לגבי איך שהחיים שלך נראים עכשיו ?

לפעמים אני כן, אני נופלת לתסכול בגלל ששוב, אין לי את העזרה הזאת, את מבינה, אז כאילו לפעמים אני מרגישה שזה יותר מדי בשביל ילדה לשאת. כאילו את  אומרת, למה אני צריכה בגיל שלי, כאילו אני רואה את שאר הבנות, ואני אומרת איזה חיים טובים להן יש. כאילו כולם, באמת יש להם את הנחת הזאת, את יודעת שכאילו ההורים שלהם עושים להם ודואגים להם ועושים הכל וכאילו אני אומרת, למה אני בגיל שלי צריכה, כשמהטרה היחידה בחיים שלי אמורה להיות לדאוג לעצמי וללימודים שלי, אני צריכה לדאוג לכל כך הרבה. וכאילו להרבה אנשים אני לא יודעת אם זה יראה יותר מדי, אבל כשאת חיה במציאות שאת כל היום עושה את זה אז זה כבר יותר מדי. אז זה בשבילי יותר מדי, לפעמים מתסכל.

איך את מצליחה לשלב את הלימודים בתור נערה בתיכון ואת המטלות בבית ?

מה שהסברנו, קצת הרבה, אבל שוב, אם אין לי זמן במהלך היום, כאילו מה שאני מנסה לעשות, השיטה שלי בדרך כלל, זה שברגע שאני עושה כלים, אני גם אנקה אותם. זה גם מה שאני מנסה להנחיל לאח שלי. אח שלי אומנם יעשה את זה לעצמו אבל הוא לא יעשה את האקסטרה. הוא לא נגיד, אם הוא יראה כלים בכיור וזה לא שלו הוא לא ינקה את זה. אבל אני בדרך כלל עושה את הכל, מנקה, טיפה מסדרת וכך קרה שלא נהיה עומס, ואז אם אני רואה שבמהלך, בסוף היום נשאר עוד דברים אז אני מנקה עוד . כאילו כל פעם שיש כלים אני מנקה, ואז בסוף שבוע אני כבר ממש יושבת ומנקה הכל, מטאטאה, שוטפת ודברים כאלה.